לעוף על זה...

התמסרות

אתמול נשברתי.. ופשוט נרדמתי עם הילדים, אחרי שבועות של התמסרות לפרויקט שאני עובדת בו מתוך אמונה שלמה, ולילות של שינה מועטה (3-4- שעות לפעמים..) פשוט קרסתי לתוך עצמי. אבל ההרגשה היא הרגשה של מרתון – ההחלטה לרוץ, ההחלטה להתמסר והרצון הגדול להגיע לסרט הסיום (עוד לא לגמרי הגעתי אבל גם זה יגיע). ואני שמחה על המרתון הזה. לפעמים קשה להניע, לפעמים קשה לנשום, לפעמים השריר בוגד בך אבל תחושת ההתקדמות וההישג חזקים הרבה יותר ובעיקר הרצון הזה – לא לוותר גם כשקשה ומצליח קצת פחות. זה יגיע.

להיות חלשים ולעוף על זה

קמתי היום בתחושת דחיפות לצאת אל הליכת הבוקר שלי, זו שהזנחתי כבר שבועות, ולמצוא את פודקאסט חדש שידבר אליי תרתי משמע ויפתח לי את הראש ואת הלב.

ומצאתי אותו. פודקאסט מקסים של #ביסמוטויפרח, הדר ביסמוט וכנרת יפתח והן מדברות על סוגים שונים של אומץ. בכל פרק הם מציגות סיפור אחר ומארחות מישהו או מישהי שיספרו על האומץ שלהם ומה שעל ידו. 3 פרקים כבר שמעתי, כל אחד פנינה.

אבל היום היום פרק 11 דיבר אליי במיוחד: להיות חלשים ולעוף על זה. ספוילרים אני אוהבת בסרטים ובטלוויזיה אבל כאן אני מאמינה שאתם פשוט צריכים לגשת ולשמוע בעצמכם ולכן אני לא מתמצתת. העיקר כאן הוא החווייה והתובנה וכל אחד יקח את מה שנכון לו.

אני מדברת לאחרונה לא מעט על אומץ ופגיעות וחשה שמדובר באומץ רב גם ביכולת להעלות את הנושא, לחשוב עליו ולדבר עליו, בחיים הפרטים ובחיים העסקיים-ארגוניים. גם כאן חיברתי כמה חיבורים. התקופה הזו, הביאה איתה גם את הצורך להתכנס בתוך עצמנו, לא לפחד לשאול שאלות ולברר עם עצמנו מה אנחנו רוצים להיות או לשנות. וזה שהחיסון כבר פה לא אומר שקיבלנו פטור.