הצלחתי ללוות שיר שלם.

קצת תובנות על רכישת מיומנות בגיל הממ.. 40 ומשהו משהו😁 כי איך אפשר לעסוק בלמידה ביום יום ולא לבחון פנימה את חוויית הלומדת?

זה קשה, זו למידה פחות אינטואיטיבית ובמידה רבה טכנית. אני מאוד רוצה ולא תמיד זה מצליח כמו שאני הגדרתי לעצמי. לפעמים אני פחות מרוכזת, לפעמים הגמישות של האצבע מתמרדת. המורה שלי חוזר ואומר שלהיות בסיסטית מתחילה על גיטרה כבדה יחסית (הכתףף) ועוד פרטלס (ללא שריגים) זה אתגר קשה פי שניים ומצריך הרבה יותר רגישות ותשומת לב.

אבל.. הגעתי להחלטה שאני ממשיכה עם הנתונים שיש לי ואני נהנית מכל רגע. כי מוטיבציה יש עד השמיים. הנאה? צרופה. זה היה חלום של שנים.

את הבסיס ללימודי נגינה יש לי. בילדות למדתי לנגן על פסנתר כמה שנים ולמדתי תיאוריה. שמיעה אבסולוטית יש. ההסבה למיתרים היא מאתגרת ואחרת. ובכל זאת, למדתי עם השנים איך אני לומדת יותר טוב ומה עובד לי. המורה שלי הוא בעצם פרטנר, שותף לדרך ולחוויה שלי. הוא שם בשביל להנחות, לקדם אותי, לחזור אחורה אם צריך, להכנע לגחמות שלי לנגן שוב את השיר ולא לאמן את האצבעות. הוא שם בשביל להשתעשע איתי על ליינים שאני אוהבת והוא שם כדי להציב לי יעדים ריאליים להצטרף לקבוצה בקרוב (מסתבר שתפקיד הבס מאוד מבוקש..).

בעיקר בעיקר, המון סבלנות, והכלה וחיוך.

אתמול הבן שלי אמר לי שניגנתי ממש טוב.

אז יש תקווה. תמיד נפלא ללמוד עוד משהו ועל עצמך 🌷