טאלנט חדש הגיע לשכונה!

אם אתם חובבי דוקו, מוזיקה ובמיוחד את להקת קווין האגדית – אולי שמתם לב לסרט חדש שהגיע לנטפליקס: The Show Must Go on.

ב- 23 בנובמבר 1991 הוציא פרדי מרקיורי הצהרה פומבית לגבי מצבו הבריאותי. יום אחד לאחר מכן הוא נפטר מסיבוכים שנגרמו ממחלת האיידס והותיר עולם שבור. כנערה צעירה אני זוכרת את התקופה ההיא, שבו לצד האבל הגדול, הייתה הארה גדולה על המוזיקה ועל הלהקה. באופן סימבולי יצא הסינגל The Show Must Go on ממש באותו הזמן.

אחרי ההופעה האדירה בלייב אייד ב- 1985, הגיע גם הרגע הזה שעורר בעולם געגוע אדיר לפרפורמר האדיר הזה, שיכול היה לכל סגנון מוזיקלי כמעט. טאלנט נוצץ שלא היה שני לו, בקול, בהופעה, בסחף הקהל... וכעת.. נדמה היה שהרפרטואר האדיר של הלהקה נותר כזיכרון בלבד.

מהלהקה נותרו 3 חברים. אחד מהם, הבסיס ג'ון דיקון בחר לפרוש מהחיים המוזיקליים וכך נותרו שני חברים מוכשרים מאוד וידועים גם בזכות עצמם - בראיין מאי ורוג'ר טיילור, שהמוזיקה והזיכרון המשיכו להדהד אצלם. גם הגעגוע לבמה. אבל איך עושים את זה? איך חוזרים לבמה ללא החבר והכישרון שעד כה נתפס כחד פעמי ממש?

---

מאי 2009. אדם למברט, זמר צעיר מסן דיאגו, סוחף את העונה השמינית של התוכנית "אמריקן איידול" בסגנון שירה תיאטרלי ובקול בלתי נתפס. אפילו סיימון קאוול לא נשאר אדיש. למברט דורג במקום השני באותה עונה אבל זכה במעמד מרגש – לשיר לצד בראיין מאי ורוג'ר טיילור, אותם העריץ, לראשונה בחייו. למברט, יליד תחילת שנות השמונים, גדל על הרפרטואר הגדול של הלהקה והחיבור הזה על הבמה היווה ניצוץ ראשוני של מה שהולך לקרות..

---

בראיין מאי ורוג'ר טיילור כבר קיבלו רמזים על הפרפורמר יוצא הדופן מארה"ב. ההזמנה להגיע לתוכנית הגמר התקבלה בשמחה. הם כבר הופיעו במשך תקופה לצד מחזמר המבוסס על שירי הלהקה, בשיתופי פעולה (הבולט שבהם עם פול רודג'רס). הם לא ויתרו ומעת לעת לקחו חלק במיזמים שונים, חלקם אישיים וחלקם הקשורים להנצחת הלהקה. זה היה מרגש, אבל זה לא היה זה.

---

מאז אותה הופעה ב- 2009 החלה להיסלל הדרך הארוכה עד לחיבור אל אדם למברט. הוא יצא לקריירת סולו מצליחה והם המשיכו בפעילותם ורק כעבור כ- 4 שנים החלו בסיבוב הופעות משותף.

--

הם מייסדי ובוגרי להקה מהמפורסמות והנחשבות ביותר בעולם. הוא בחור צעיר בתחילת דרכו, צעיר מהם בכ- 30 שנים. הם בריטיים, הוא אמריקאי. אבל זה לא עצר בעדם. הכימיה הבימתית ניכרה מייד בהופעות הראשונות והם יצאו לדרך למסע חוצה מדינות. בספטמבר 2016 הם הופיעו גם כאן ואני זכיתי לראות אותם. הלכתי להופעה בידיעה שזה לא פרדי מרקיורי וזה לא יהיה אותו דבר אבל לפחות נתרגש מהנוסטלגיה ומהמוזיקה שאני אוהבת. אבל דבר לא הכין אותי למה שהתחולל שם באמת על הבמה. וזה היה מדהים.

אדם למברט דיבר לא מעט על תחושותיו לגבי מעמדו בחיבור הזה, האם הוא אמור להחליף את פרדיו מרקיורי? איך בכלל מתמודדים עם מעמד כזה מול אייקון אדיר כל כך שהותיר הילה בוהקת? איך מתמודדים מול קהל שמצפה לראות את להקת קווין כפי שהכירו?

לצד זאת הבינו מאי וטיילור כי אינם הולכים להקליט שירים חדשים אלא לבצע את השירים מהרפרטואר הקיים. ואיך אפשר להופיע כחדשניים ורלוונטיים? איך יתפוס אותם הקהל? האם הקהל הוותיק יזכור להם חסד נעורים? איך מגיעים לקהל חדש?

הפתיחות והסקרנות שגילו כלפי כשרונו של אדם למברט, וההחלטה לנסות את החיבור הזה יחד הובילה להצלחה מסחררת ומרתקת. הוא הביא את כשרונו וסגנונו האישי לשירה ולבמה וגם את הקהל הצעיר. הוא לא צריך היה להתמודד עם בניית מוניטין של להקה מאפס או עם התמודדות דומה להתמודדות המורכבת של מרקיורי עם חייו והעדפותיו האישיות למול דמותו הציבורית. אך נכונה לו בהחלט משימה גדולה – לכבוש את הקהל בדרכו שלו, עם מוניטין של זמר חדש שמופיע בנעליה של אגדה.

הם מצידם הביאו את ניסיונם, את שמם, את הרפרטואר האדיר שהיווה אבן יסוד ואת אהדת הקהל האדירה שמילאה אצטדיונים עד אפס מקום. ועוד דבר: הם היו מוכנים להניח לזכרו של מרקיורי ולאפשר לכשרון החדש לנצוץ בזכות עצמו.

המטרה שלהם, התשוקה שלהם היו משותפות.

----

הסיפור של קווין ואדם למברט הוא סיפור על טאלנטים. על זה שראה את ההזדמנות, ייסד, פיתח ובנה את מעמדו אבל גם הטיל צל גדול בלכתו. על זה שרצה לפרוץ, שיכירו בו בזכות עצמו ועל אלו שבחרו להמשיך לקיים את מפעל חייהם.

טאלנטים נפרדים מאיתנו מעת לעת. ההילה סביבם לא נמוגה והפער שהם מותירים הוא לפעמים גדול מאוד. הבחירה להמשיך לפעול כארגון, או כהתארגנות אחרת אינה מובנת מאליה ובכל זאת אם לקחנו את ההחלטה להמשיך – מה יכול להוות עבורנו הזדמנות להצלחה? הנה שלוש גישות חשובות:

• סקרנות ומוכנות להתנסות: ארגון הבוחן כל עת את עצמו, את סביבתו, שמגלה סקרנות וערות למגמות ולתופעות, עשוי להרוויח הזדמנויות לזהות גורמים מעכבים או קיבעונות או השענות על גורם אחד מרכזי ולתת מקום לחדשנות ולהתנסויות היכולים לקחת אותו למחוזות חדשים של עשייה, כולל גילוי טאלנטים חדשים.

• פתיחות והדדיות: הבנה כי מערכת היחסים בין הארגון לאנשיו היא הזנה הדדית. תרבות ארגונית המעודדת הזדמנויות לעובדים ומנהלים לבוא לידי ביטוי ביכולותיהם וחוזקותיהם תהווה כר פורה לחדשנות ויזמות ואף להאיר טאלנטים במקומות לא צפויים.

• הוקרה: חשוב לדעת להיפרד, להוקיר את העשייה וההישגים, להפגין אנושיות והערכה. תהליך כזה בוודאי יכול להועיל יותר גם למאמצי הארגון לשמר ידע ותובנות לגבי תהליכי עבודה, קשרים בין פונקציות ותוצרים כי הם אבן היסוד לפעילות הארגון.

ואיך אתם נפרדים מטאלנטים?