מתי חוויתם למידה בפעם האחרונה?

מי שממש מכיר אותי, יודע כמה אני עקשנית. גם כשמאתגר. אולי זו אופטימיות. אולי רצון להוכיח משהו. אני אוהבת לפתור מצבים מסובכים, למשל להשקיע 3 שעות דקדקניות בפלונטר ענק שלתכשיטים יקרים לליבי...

מצד שני, לפעמים צריך לדעת לשחרר (ולא.. זה לא קל ). וכך היה:

הבס שאיתי, מהטובות שבחבורה, היתה מאתגרת מאוד (fretless) לפורטת ירוקה כמוני. היא מהממת עם צליל עמוק ולא יכולתי לוותר על הלוקסוס שלה, אבל היא גרמה לי לעבוד הרבה הרבה יותר קשה ולאורך זמן התחלתי להרגיש תסכול.

התעקשתי עד שהבנתי השבוע שאם אמשיך כך, היא עלולה לעכב אותי בלמידה. גם המורה שלי חזר ורמז לא פעם. השבוע נפתחתי למשוב והתחלפתי עם המורה שלי בגיטרות כדי להתנסות ולבחון את דבריו.

בסופו של דבר ההתנסות הביאה אותי לחישוב מסלול מחדש. מצאתי ורכשתי גיטרה בסיסית יותר, מתאימה יותר לשלב שבו אני נמצאת כדי לחוש יותר בטחון ולהתקדם כמו שהייתי רוצה. ויש הבדל...

ובמשקפיים של פיתוח תהליכי למידה, כל כך הרבה תובנות מתחדדות כשמדובר בהתנסות אישית (בכל רובד בחיים אגב):

*אין כמו התנסות אישית ורפלקציה כדי לחוות גם את עצמנו כלומדים, כדי להבין ואף להיות אמפתיים יותר כדי להיות אפקטיביים יותר עבור הלומדים שלנו.

ובאופן כללי, Walk the talk.. היו פתוחים לחוויית הלמידה ומה שאתם עוברים בה.

*הלומדים שלנו לפעמים יודעים מה הם רוצים או צריכים, לפעמים הם רק חושבים שהם יודעים.. המניעים ללמידה מגוונים ונעים בין רצון ועניין לבין צורך למלא. גם אופני הלמידה והערוצים. חשוב לאפשר להם את המקום הבטוח להתנסות ללא שיפוטיות כדי להעריך (איתם) את יכולותיהם. תסכול בהחלט יכול להתעורר בשלב כזה או אחר בתהליך. איזה תפקיד יש לו? איך נעורר תחושות של הצלחה?

חשוב ללוות אותם, להגדיר איתם את יעדי הלמידה שלהם ולהעריך איתם את מידת השגתם. למשב לאורך הדרך ולשקף להם את מצבם. במידת הצורך להעריך חלופות לדרך והמאמץ הנדרש..

מה ואיך אתם לומדים בימים אלו?